מישהי העלתה שאלה באחת מקבוצות הפייסבוק – יש לה קורס בעברית, היא רוצה להיפתח לקהל הרחב יותר ולתרגם את הקורס הזה לכמה שפות – מה הדרך הכי טובה לעשות את זה?
אני הצעתי להתמקד באנגלית, להתחיל למכור ועם הרווח להמשיך לשפות נוספות.
היא אמרה תודה, אבל האינטואיציה שלה אומרת לה ללכת על כל השפות יחד, בו זמנית.
עכשיו, זה בכלל לא משנה אם זה נכון או לא נכון, זה פשוט ממש הגניב אותי שמישהי אומרת ככה בביטחון מלא – אני סומכת על האינטואיציה שלי.
כבר כמה ימים שזה יושב לי בראש, וככל שאני מתעסקת בזה או מודעת לזה אני שמה לב עד כמה האינטואיציה שלי נוכחת ומובילה אותי ביום יום. ואני מאמינה שגם שלך.
אבל מה זו בכלל אינטואיציה?
היכולת לקבל החלטה ללא חשיבה רצונית. אינטואיציה פשוט נוחתת עלינו. לפעמים בלי היגיון ותמיד בלי לחשוב על זה יותר מידי. ברגע שאנחנו נתחיל לחשוב ולהכניס שיקולים מודעים לתוך הסיפור – זו כבר לא אינטואיציה, זו חשיבה מודעת.
אנחנו לא תמיד נדע להסביר אותה מיד, לפעים היא תהיה רק תחושה בבטן, רעיון שקפץ לנו משום מקום, רצון ממש חזק לעשות משהו בצורה מסויימת.
ולפעמים אינטואיציה מגיעה אלינו מתוך הניסיון שלנו, וככל שאנחנו מנוסות יותר בתחום מסוים אנחנו נצליח לקבל החלטות במהירות גם בלי לקבל יותר מידי פרטים מסביב.
בשנות ה-70 בדקו את הנושא הזה של אינטואיציה וכמה הוא משפיע על הבחירה שלנו – לקחו קבוצה של נגנים והעלו אותו לאודישן עיוור, השופטים לא ידעו מי מנגן או מנגנת או מה הניסיון שלהם, והיו צריכים לבחור אינטואיטיבית את מי שנשמע להם הכי "נכון" להצטרף לתזמורת.
המבחן העיוור הזה לימד אותם 2 דברים – לא צריך יותר מידי מידע, או מידע שלא רלוונטי לבחירה, כדי לסמוך על האינטואיציה שלנו שמושפעת מניסיון העבר שלנו – השופטים יודעים לקבוע על סמך שמיעה בלבד מי טוב ומי פחות.
והדבר השני שהוא לימד אותם זה עד כמה הבחירה שלהם היתה מוטה ומשוחדת, כי אחרי שהתחילו להשתמש באודישנים עיוורים כמבחני כניסה לתזמורות מספר הנשים שהתקבלו קפץ משמעותית ומ-5% נשים בשנות ה-70 הוא כבר עמד על 25% בשנות ה-90 וממשיך לעלות בכל שנה. בונוס.
אז בפעם הבאה שאת צריכה להגיע להחלטה תסמכי על האינטואיציה שלך ועל הניסיון שלך. יש מצב שהיא תדע לכוון אותך בדיוק לדבר הנכון.
