אנחנו חן ושמעון
ברוכים הבאים ללימונדה

מרטי נומייר הגדיר מותג כתחושת בטן שיש לאדם בקשר למוצר, שירות או חברה. להיות מותג אישי זה לשים את העשייה שלנו בקדמת הבמה כדי שהקהל שלנו יוכל להרגיש מכנה משותף עם מה שאנחנו משדרים, גם אם הם לא מכירים אותנו באופן אישי. פוסט ראשון בסדרה.

בכל מה שקשור לעסקים נהוג לחשוב שכמה שיותר – יותר טוב. הבעיה היא שמרדף הזה אחרי "היותר", בעיקר כשמדובר בעסק קטן, מובילה לתוצאה הפוכה. אנחנו מנסים לפנות ליותר, לכולם ובסוף מגיעים לאף אחד. אז מה כן כדאי לנו לעשות? להתמקד. פוסט שני בסדרה.

אפילו מוצרי בסיס כמו לחם או חלב לא יתאימו לכולם, אז בטח שלא המותג שלנו, ההרצאה שלנו, הקורס שלנו, הספר שלנו, חשבון האינסטגרם שלנו. הקהל שלנו הוא לא כולם ואנחנו לא יכולים להניח אף פעם שלמוצר או שירות יש את אותו הקהל. פוסט שלישי בסדרה.

שימוש בסיפור, סטוריטלינג, הוא אחד הכלים המשמעותיים בעולם המיתוג. בעבר אנשי הקריאייטיב היו בונים סיפורים פיקטיביים למותגים, אבל היום הקהל שלנו הרבה יותר חשדן. היום סיפורים חייבים להיות אמיתיים. למה לסיפורים יש כל כך הרבה כח? ואיך אנחנו מספרים את הסיפור של המותג שלנו?

כשעיצוב ואמנות מתבלבלים, מרחב התועלת של המעצב הופך להיות מוגבל לסגנון ונראות – ”לעשות דברים יפים“. מעצבים הם בעיקרם פותרי בעיות. הם מחפשים את הייעוד, הקהל, מאפיינים טכנים וניואנסים אטרטגיים של משימה לפני שהם ניגשים למלאכה הגראפית. בואו לקרוא על הבדלי יסוד בין עיצוב לאמנות שיעשו לכם סדר.

העניין עם תוכן הוא שאנחנו לא יכולים לעצור ברגע שסיימנו לכתוב אותו, בדיוק כמו האמירה על עץ אחד בודד שנופל ביער – אף אחד לא ישמע על התוכן שלנו אם לא נספר להם, ואנחנו רוצים לדאוג לספר את זה לאנשים הנכונים.