בלוג לימונדה

שימוש בסיפור, סטוריטלינג, הוא אחד הכלים המשמעותיים בעולם המיתוג. בעבר אנשי הקריאייטיב היו בונים סיפורים פיקטיביים למותגים, אבל היום הקהל שלנו הרבה יותר חשדן. היום סיפורים חייבים להיות אמיתיים. למה לסיפורים יש כל כך הרבה כח? ואיך אנחנו מספרים את הסיפור של המותג שלנו?

כשעיצוב ואמנות מתבלבלים, מרחב התועלת של המעצב הופך להיות מוגבל לסגנון ונראות – ”לעשות דברים יפים“. מעצבים הם בעיקרם פותרי בעיות. הם מחפשים את הייעוד, הקהל, מאפיינים טכנים וניואנסים אטרטגיים של משימה לפני שהם ניגשים למלאכה הגראפית. בואו לקרוא על הבדלי יסוד בין עיצוב לאמנות שיעשו לכם סדר.

היום "לחשוב כמו מותג" זו האג'נדה שלי, אבל ב-2017 זה היה כמו למצוא את החתיכה בפאזל שהייתה חסרה לי. איך אני כממתגת אמורה להסביר ללקוחות שלי שזה עדיין לא הזמן ללוגו? ומה ההבדל בין לוגו למיתוג? היה לי הרבה מה להגיד, אז כתבתי על זה ספר.

את מפגש הזום-דייט האחרון שלנו קבענו כדי לפתוח בפניכם את עולם הוורדפרס, אלו שאלות שחוזרות על עצמן מכל מי שרוצה להקים אתר או בלוג ולא יודע מאיפה להתחיל, אז ריכזנו את הכל לשעה וחצי של שאלות ותשובות, ואנחנו מזמינים אתכם לצפות בהקלטת השידור או לקרוא את הפוסט המסכם.

לפני שנה בערך הוזמנתי לדבר על עיצוב כריכות בכנס נקודת מפנה. מעל ל-3 שנים שאני מעצבת את כריכות הספרים להוצאת א(ה)בות, תמיר//סנדיק ולאחרונה הצטרפה גם הוצאת אריה ניר, אבל עד לאותו הרגע שאמרתי "אוקיי, אני אגיע לדבר" לא עצרתי לחשוב על תהליך העבודה מאחורי כל כריכה.

העניין עם תוכן הוא שאנחנו לא יכולים לעצור ברגע שסיימנו לכתוב אותו, בדיוק כמו האמירה על עץ אחד בודד שנופל ביער – אף אחד לא ישמע על התוכן שלנו אם לא נספר להם, ואנחנו רוצים לדאוג לספר את זה לאנשים הנכונים.

פעם כשהייתי מציגה את עצמי הייתי אומרת ״אני חיה ברשתות החברתיות״. אני באמת מחוברת כל הזמן ומכל מקום, מעניין לי שם, יש סיפורים נפלאים שם באינטרנט (והגיפים, או הגיפים) אז לא פלא שאני לא מוצאת שם את עצמי לאחרונה, למי בכלל יש זמן לצרוך תוכן כשאת עסוקה בלספור נתונים?

אני לוקחת את האינסטגרם שלי מאוד ברצינות. לא כל תמונה תעלה לפיד, יש נושאים קבועים ובכלליות מראה אחיד, ואם להיות כנה לפעמים זה יכול להיות ממש מתיש. איפה הספונטניות אתם בטח שואלים? הו! שמחה ששאלתם כי הספונטניות הזו, החלק הזה של האינסטגרם של פעם, החופשי וחסר "החוקים" הוא בהחלט חזר וקוראים לו "סטורי".

יש 3 אנשים שאני כותבת להם את הבלוג הזה. אחת מהן היא עדי, ואת הפוסט הזה אני מקדישה לה. אבל עדי לא באמת קיימת. עדי היא אחת הפרסונות שאני כותבת אליהן. אני כותבת אליה כי אני יודעת מה מפחיד אותה, מה הקשיים שלה ומה יכול לעזור לה.