בלוג לימונדה

את מפגש הזום-דייט האחרון שלנו קבענו כדי לפתוח בפניכם את עולם הוורדפרס, אלו שאלות שחוזרות על עצמן מכל מי שרוצה להקים אתר או בלוג ולא יודע מאיפה להתחיל, אז ריכזנו את הכל לשעה וחצי של שאלות ותשובות, ואנחנו מזמינים אתכם לצפות בהקלטת השידור או לקרוא את הפוסט המסכם.

לפני שנה בערך הוזמנתי לדבר על עיצוב כריכות בכנס נקודת מפנה. מעל ל-3 שנים שאני מעצבת את כריכות הספרים להוצאת א(ה)בות, תמיר//סנדיק ולאחרונה הצטרפה גם הוצאת אריה ניר, אבל עד לאותו הרגע שאמרתי "אוקיי, אני אגיע לדבר" לא עצרתי לחשוב על תהליך העבודה מאחורי כל כריכה.

העניין עם תוכן הוא שאנחנו לא יכולים לעצור ברגע שסיימנו לכתוב אותו, בדיוק כמו האמירה על עץ אחד בודד שנופל ביער – אף אחד לא ישמע על התוכן שלנו אם לא נספר להם, ואנחנו רוצים לדאוג לספר את זה לאנשים הנכונים.

פעם כשהייתי מציגה את עצמי הייתי אומרת ״אני חיה ברשתות החברתיות״. אני באמת מחוברת כל הזמן ומכל מקום, מעניין לי שם, יש סיפורים נפלאים שם באינטרנט (והגיפים, או הגיפים) אז לא פלא שאני לא מוצאת שם את עצמי לאחרונה, למי בכלל יש זמן לצרוך תוכן כשאת עסוקה בלספור נתונים?

אני לוקחת את האינסטגרם שלי מאוד ברצינות. לא כל תמונה תעלה לפיד, יש נושאים קבועים ובכלליות מראה אחיד, ואם להיות כנה לפעמים זה יכול להיות ממש מתיש. איפה הספונטניות אתם בטח שואלים? הו! שמחה ששאלתם כי הספונטניות הזו, החלק הזה של האינסטגרם של פעם, החופשי וחסר "החוקים" הוא בהחלט חזר וקוראים לו "סטורי".

יש 3 אנשים שאני כותבת להם את הבלוג הזה. אחת מהן היא עדי, ואת הפוסט הזה אני מקדישה לה. אבל עדי לא באמת קיימת. עדי היא אחת הפרסונות שאני כותבת אליהן. אני כותבת אליה כי אני יודעת מה מפחיד אותה, מה הקשיים שלה ומה יכול לעזור לה.

עם אינסוף קבצי גרפיקה על המחשב ותחביב צילום (בכל זאת, מכורה לאינסטגרם), המחשב והטלפון שלי זועקים לעזרה וניקוי על בסיס קבוע. כדי לפתור את הבעיה פניתי לאישי היקר שתמיד יש לו פתרונות קסם, כאלה שגורמים לי להגיד "אה, וואלה?!"

שימוש נכון בהאשטאגס, או תגי הקבצה לפי האקדמיה ללשון, יעזור לנו לחשוף את הפרופיל שלנו למספר גדול יותר של משתמשים, וכתוצאה מכך להגדלה של כמות הלייקים לתמונה, הגדלה של המעורבות והעלאת מספר האוהדים לפרופיל.

אם הייתי צריכה לבחור במשהו אחד, משמעותי, מכל הדברים שלמדתי השנה זה יהיה כוחה של קהילה. לכבוד יום חגם של הבלוגרים שחל ממש היום, 31.08 (אומרים שזה נראה כמו המילה Blog…) בחרתי לפרגן לאלה שאהובים עלי במיוחד, אלה שאני למדתי ולומדת מהם כל כך הרבה, אלה שכל פוסט שלהם מגיע עם ערך מוסף של שיתוף ונתינה.