לחשוב כמו מותג

בין הדו"ח השנתי לתוכנית השיווקית ל-2020 החלטנו לעצור לרגע ולראות איפה היינו ומה עשינו השנה בלימונדה 2.0 כמו שאנחנו קוראים לה (לנו). ואולי זו בעצם נקודה טובה להתחיל בה, ה-2.0 הזה ומה הקטע שלו.

מרטי נומייר הגדיר מותג כתחושת בטן שיש לאדם בקשר למוצר, שירות או חברה. להיות מותג אישי זה לשים את העשייה שלנו בקדמת הבמה כדי שהקהל שלנו יוכל להרגיש מכנה משותף עם מה שאנחנו משדרים, גם אם הם לא מכירים אותנו באופן אישי. פוסט ראשון בסדרה.

בכל מה שקשור לעסקים נהוג לחשוב שכמה שיותר – יותר טוב. הבעיה היא שמרדף הזה אחרי "היותר", בעיקר כשמדובר בעסק קטן, מובילה לתוצאה הפוכה. אנחנו מנסים לפנות ליותר, לכולם ובסוף מגיעים לאף אחד. אז מה כן כדאי לנו לעשות? להתמקד. פוסט שני בסדרה.

אפילו מוצרי בסיס כמו לחם או חלב לא יתאימו לכולם, אז בטח שלא המותג שלנו, ההרצאה שלנו, הקורס שלנו, הספר שלנו, חשבון האינסטגרם שלנו. הקהל שלנו הוא לא כולם ואנחנו לא יכולים להניח אף פעם שלמוצר או שירות יש את אותו הקהל. פוסט שלישי בסדרה.

מה הופך עסק למותג? האם התקציב שלו או האדם שעומד מאחוריו? מי שמגדיר אותנו כמותג הם הלקוחות שלנו – מה החוויה שלהם מולך הייתה? האם המוצר שלך מסמן משהו עבורם? פוסט רביעי ואחרון בסדרה.

שימוש בסיפור, סטוריטלינג, הוא אחד הכלים המשמעותיים בעולם המיתוג. בעבר אנשי הקריאייטיב היו בונים סיפורים פיקטיביים למותגים, אבל היום הקהל שלנו הרבה יותר חשדן. היום סיפורים חייבים להיות אמיתיים. למה לסיפורים יש כל כך הרבה כח? ואיך אנחנו מספרים את הסיפור של המותג שלנו?

היום "לחשוב כמו מותג" זו האג'נדה שלי, אבל ב-2017 זה היה כמו למצוא את החתיכה בפאזל שהייתה חסרה לי. איך אני כממתגת אמורה להסביר ללקוחות שלי שזה עדיין לא הזמן ללוגו? ומה ההבדל בין לוגו למיתוג? היה לי הרבה מה להגיד, אז כתבתי על זה ספר.

לפני 6 שנים התחלתי ללמוד. אני לא מדברת על לימודים אקדמאים, עם זה סיימתי הרבה לפני. התחלתי ללמוד מה זה באמת אומר להקים עסק. כמה דברים שלא ידעתי ולא לקחתי בחשבון, כמה שינויים שעברתי, כמה השפעה יש לכל דבר.