אז אחרי שסיימנו את אולימפיאדת פריז 2024 בהצלחה, הגיע הזמן להעביר את השרביט (או הלפיד) למדינה הבאה – לוס אנג’לס.
עד פה הכל סבבה.
ואז שוחרר הלוגו.
בעיצוב יש חוקים, כי עיצוב לא בא לעשות דברים יפים הוא בא במטרה לעשות דברים נכון, להעביר מסר, לתקשר. הוא יכול להיות גם יפה, אבל זו לא מילה שאנחנו נוטים להשתמש בה הרבה כשאנחנו, המעצבים, נותנים ביקורות כי יפה זה סובייקטיבי וזה טעם אישי. אנחנו צריכים לנמק.
מה אהבנו ולמה, מה לא אהבנו ולמה, מה נכון בבחירות העיצוביות שנעשו עפ”י חוקי העיצוב.
חוק נוסף שיש הוא ספציפית לגבי מיתוג, וזה שמיתוג הוא לא רק לוגו, הוא מכלול של דברים שבאים בסופו של דבר לייצג תכונות וערכים של אותו נושא המיתוג. ומיתוג לא יכול לייצג הכל מהכל, אנחנו חייבים לבחור את הקונספט העיצובי והסקיצה שישרתו את המטרה שלנו בצורה הכי טובה. ואותה להשליך על שאר המוצרים.
ועכשיו חזרה ללוס אנג’לס.
אולי אני אתן לתמונות לדבר?
כל A מספרת סיפור
בהתחלה אמרתי, טוב אולי הם עשו מהלך “גוגל” כזה עם הרבה גרסאות וכל אומן או סלב בעיר בא לתת את האמירה שלנו, ויש הרבה מהם שם. אבל לא.
אין לוגו אחד, אין בסיס.
יש L עם פינות מעוגלות, A ב- 42 גרסאות שונות (נכון לעכשיו), הספרה 2 בסגנון של חולצות נבחרות הספורט (זה דווקא כן אהבתי, סוף סוף חיבור כלשהו לספורט) והספרה 8 שלא יודעת למה היא לא ממשיכה את הסגנון של ה-8. מוזר מאוד. אולי זה אמור להיות החיבור לשלט של הוליווד?
כל אלו הם רק חלק מהלוגו, כי הם כולם הלוגו.
הם יבחרו את הגרסה שהכי מתאימה לאותו אירוע, לאותו היום, לאותה שעה.
ואבל למה זה לא בסדר?
היה צפוי שזה יהיה מיתוג צבעוני, ושונה, ושובר מוסכמות, כי זה מה שמשדר את העיר. אבל כי כמו שאמרתי – יש חוקים אבל הם לחלוטין נשברו.
תקשורת נכונה זה לא לגרום לכל אחד לשמוע את מה שבא לו. ובעוד שזה לגמרי נכון להכניס את הסגנון שלך לתוך העיצובים שלך, לתת ביטוי, זה לא ממש בסדר לוותר על החוקים ששומרים על הסדר, שמכניסים היגיון, שיש להם מטרה.
כרגע יש שם המון רעש בלאגן.
מה שקורה שם, באמריקה, בסופו של דבר מחלחל לכל מקום אחר, ועכשיו הם קבעו שהחוקים האלו פחות רלוונטים ותעשו מה שבא לכם.
יש שיגידו שזה בשם תרבות ה-woke, חופש הביטוי, פרוגרסיביות.
לי זה מרגיש יותר עצלנות, ילדותיות, ובגדול – יפה, אבל מעפן.