קראתי השבוע כתבה שסיפרה על מחקר שנעשה ב-2010 ובו פסיכולוגים גילו שככל שאנשים עסוקים יותר הם מאושרים יותר. כשיש לנו לו"ז, כשברור לנו מה הולך לקרות היום ובאיזו שעה וכמה זמן יש לנו בין לבין – אנחנו נרגיש יותר סיפוק.
אפילו אם נגיע לשחיקה, לפחות זה יהיה כי רצינו להספיק הכל.
ואותו הדבר גם בכל מה שקשור לתרבות הצריכה שלנו.
העיקר שלא ישעמם, שלא תיגמר לנו הסוללה בנייד, שנהיה עסוקים ושחלילה לא ייבשו אותנו על הקו (או במייל, או בוואטסאפ).
מוכר לך? תרבות ה-תנו לי תשובה. עכשיו!
דבר נוסף שלמדתי מהמחקר הוא שבדיוק מאותו חשש שחלילה ישעמם לנו או שנמצא את עצמנו לרגע עם עצמנו, התקינו מראות במעליות. הסחת דעת שגורמת לנסיעה במעלית להרגיש קצרה יותר, לזמן ״המבוזבז״ שלנו לחלוף מהר יותר.
עדיין לא החלטתי אם זה משעשע או מעציב אותי.
אבל חזרה אלינו, העסקים שצריכים לדאוג שהקהל שלנו יהיה מרוצה, מסופק, משועשע – איך עושים את זה?
מסבירים להם מה הולך לקרות מעכשיו ועד ש…
רכשו מוצר פיזי? מה השלבים עד שהוא ייצא למשלוח?
ומה עד שהוא יגיע אליי הביתה?
רכשו מוצר דיגיטלי? מה הולך לקרות עכשיו?
איזה מיילים אני אקבל? איך אני ניגשת למוצר הזה?
איך אני מתחברת לקורס? איך אני מורידה את הקבצים?
רכשו שירות? מה עכשיו? איך קובעים את הפגישה?
מה קורה אם אני צריכה לבטל? מול מי? כמה זמן יש לי?
אני אקבל סיכום? הקלטה?
אותו הדבר אגב גם עם הרשמה לתפוצה – כל כמה זמן אני אקבל דיוורים?
על מה תכתבו לי? אני אוכל גם להסיר את עצמי?
כשאנחנו, כצרכניות, יודעות למה לצפות אנחנו נרגיש בשליטה וזה יגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמינו ועם המותג ממנו רכשנו עכשיו.
בקיצור, חווית לקוח, לסגור פינות.
זה קורה אצלך?
