כשהתחלתי לחשוב על מסלול לימודים (אי שם, בעבר הרחוק של אחרי הצבא לפני יותר מעשור) היה לי ברור שזה יהיה קשור לאומנות.
החלום שלי היה להיות מעצבת פנים כך שבטבעיות מצאתי את עצמי משלמת את מיטב כספי ונרשמת למכינה לעיצוב לקראת מבחני הקבלה למוסדות האקדמאים.
לאחר מספר חודשים של למידת מושגים, הכרת עולם העיצוב ומכלול התחומים בו וכמובן אינסוף שיעורי בית, הגיע המפגש האחרון במכינה, שלב הביקורות.
כל אחד מאיתנו פרש את העבודות שלו ויחד עם צוות המרצים בחרנו מה יכנס לתיק העבודות.
ולמה אני מספרת את כל זה? כי זה היה הרגע שמישהו מבחוץ הדליק לי את הנורה מעל לראש – שני המרצים שלי עברו על כל העבודות שלי ואמרו בצורה חד משמעית – יקירה, רואים את זה בבירור, את הולכת להיות מעצבת גראפית.
באותו הרגע הבילבול היה גדול, הרי זה לא הכיוון שתמיד חלמתי עליו, אבל מאותו הרגע והלאה לפתע הכל הסתדר לי בראש. איך לא חשבתי על זה קודם?
ומשם הכל היסטוריה.
יש הרבה רגעים בחיים שמחשבות ורעיונות יושבים לנו בראש ונראים לנו מאוד ברורים, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים, אנחנו אפילו יודעים איך זה יראה ומה תהייה ההרגשה, הצבע או הריח שלו.
הדבר הכי קשה שיכול לקרות זה שברגע שאנחנו רוצים לפתח את אותו רעיון מישהו מגיע ואומר לנו – לא, זה ממש לא הולך להיות ככה.
התגובה הראשונית והמאוד טבעית שלנו היא כמובן לבטל את הדעה שלו, אנחנו הרי חיים את הרעיון שלנו, מי כמונו יודע מה הכי נכון?! (נכון?) – אז לא, בדרך כלל זו טעות.
כשמגיע הזמן להפוך את הרעיון שלנו, החלום שלנו, למציאות אנחנו מחפשים את אנשי המקצוע הטובים ביותר, מחפשים המלצות, פותחים את הלב ומנסים להעביר ולהבהיר את הרעיון שלנו כדי לקבל את ההכוונה הכי נכונה שיכוליה להיות, רק שלפעמים, על הדרך, אנחנו שוכחים שזאת הייתה המטרה.
אנחנו סוג של קהל שבוי בכל הנוגע לרעיון או למוצר שלנו, ולעיתים אנחנו מתעלמים מהעובדה שאנשי המקצוע ששכרנו על מנת לקדם את הרעיון שלנו למדו והתנסו, כל אחד בתחומו, וכצופים מהצד הם רואים את אותו הרעיון שלנו בעין שונה – מקצועית יותר.
הדבר הכי נכון ששני הצדדים יכולים לעשות זה להקשיב – הראשון להקשיב יהיה אותו בעל מקצוע, הוא ישמע קודם כל מה יש לכם להגיד, יבין את החשיבות של הנושא בעיניכם, את החלומות והשאיפות שלכם, אתם הרי מפקידים בידיו את הבייבי שלכם. בעיקר הוא ירצה לדעת לאן אתם רוצים להגיע וכמה רחוק אתם מוכנים לקחת את זה.
הבאים בתור להקשיב הם אתם – תנסו לשאוב כמה יותר מידע שיכולים לתת לכם, תקבלו השראה, תפרו את עצמכם ותתאמצו בעיקר לקבל הערות כבונות ולא הורסות.
ואחרי כל זה, כדאי גם לזכור שלפעמים זה פשוט לא זה. אתם לא מצליחים להעביר את הרעיון שלכם, אין תקשורת, אין כימיה…בקיצור – זה פשוט לא זה. אז נפרדים יפה, ומיד עוברים הלאה, בלי להמתין, בלי לדחות ובלי להישבר.
בהצלחה:)
