מכירים את התחושה הזו שאנחנו רצים במקום ולא מצליחים להגיע ליעד? שהוא כל הזמן מתרחק מאיתנו?
זו התחושה שלי בחודשים האחרונים בכל פעם שאני נכנסת לכל אחת מהרשתות החברתיות.
המירוץ אחר ה-K.
וכשרצים במקום בלי לראות את הסוף גם מתעייפים. ויש שמתעייפים עוד לפני שהתחילו לרוץ, למה בכלל להתאמץ? בין זה ובין זה – אנחנו נעצרים.
עזבו נו, זה לא בשבילנו.
אני פורסת את העשייה שלי על פני מספר תחומים – בלוג, אינסטגרם, פייסבוק ורשימת התפוצה – אלה הפלטפורמות שאני מפיצה בהן את התוכן שלי, את עצמי.
שמיניות באוויר וג׳ינגולים שלא היו מביישים לוליינים בקרקס מוסקבה, אני אומרת לכם. להפיץ תוכן זה המון עבודה! ואה, כן, יש לי גם עבודה.
פעם כשהייתי מציגה את עצמי הייתי אומרת ״אני חן, ואני חיה ברשתות החברתיות״. אני באמת מחוברת כל הזמן ומכל מקום, מעניין לי שם, יש סיפורים נפלאים שם באינטרנט (והגיפים, או הגיפים) אז לא פלא שאני לא מוצאת שם את עצמי בתקופה האחרונה, למי בכלל יש זמן לצרוך תוכן כשאת עסוקה בלספור נתונים כל היום?
ואני, כמו שאני יודעת טוב, לא ממחזרת תוכן. לא ולא.
יש תוכן לאינסטגרם והוא לא יעלה לפייסבוק, ופוסט לבלוג שאפיץ קודם בדיוור, ואז בקבוצות ואז באישי ואז, שניה, לשים גם באינסטגרם? ומה בעצם לכתוב בפייסבוק? בעסקי או בפרטי? ושווה להשקיע בעסקי? והבלוגים זה כבר לא מה שהיה פעם, הבלוג מת. אבל התוכן הוא המלך. טוב נו עזבו, אמרתי לכם, זה לא בשבילי.
המהפכה החברתית שלי
מה אם לרגע נעצור ונפסיק לספור עוקבים? מה אם פתאום נתחיל להתייחס לאלו שבחרו לשמוע, לראות, לקרוא אותנו כאנשים אמיתיים ולא כאל פרופילים, עוקבים, יוזרים?
מה אם נפסיק לרגע להילחם על אחוזי חשיפה ומספר הלייקים וכמות התגובות ולרגע נתמקד בלפתח מערכת יחסים עם אותם אנשים?
ומה אם נקדיש זמן להכיר את אלו שכבר עוקבים אחרינו, את אלו שרכשו מאיתנו, אלו שמתעניינים ומגיבים לתמונה שהעלנו לאינסטגרם או לסטטוס שפרסמנו בפייסבוק – הם כבר שם.
למה לא להתייחס לכל אחד מהם כהזדמנות ל…חברות? הדדית, אכפתית, אמיתית. כזו שתועיל לשני הצדדים.
אנחנו עסקים קטנים, יש לנו את הזכות להתחבר לקהל הלקוחות שלנו, לשמוע אותו, להבין אותו, לשרת אותו טוב יותר מתוך רצון ולא מתוך חובה. זה היתרון הכי גדול שיש לנו על פני חברות גדולות.
מה אם לרגע לא ניתן לשום שינוי בשום אלגוריתם לשנות לנו את סדר העבודה, לזעזע את האסטרטגיה שלנו, לטרוף לנו את הקלפים ולייאש אותנו ופשוט… נמשיך?
ומה אם נחזיר לרגע, את החברתיות לרשתות החברתיות – זו לא הייתה המטרה מלכתחילה?
2 מחשבות על “המהפכה החברתית”
ממש אוהבת ומסכימה עם הדרך בה את רואה את המציאות הזו.. כן לפעמים מרגיש שכל הזמן מישהו משחק איתנו בבואו נשנה כל הזמן את הכללים- כיף שהבאת פרספקטיבה שפויה .
אני שמחה לשמוע נורית 🙂 אני באמת מאמינה שכל השינויים באים במטרה טובה, רק שקשה לנו לראות את זה בהתחלה.
לשמור על פרופרוציה ולא לתת לכל שינוי לערער אותנו זה הכי חשוב, כי שינויים היו ושינויים עוד יהיו.